אני מתיישבת על כיסא הבדיקה ופותחת פה גדול. אני כבר מרגישה שהיא לא מרוצה
. "מתי בפעם האחרונה ביקרת אצל שיננית?" היא שואלת אותי בטון מאשים.
"לא מזמן…" אני מגמגמת… " קצת אחרי שהקטנה שלי נולדה…"
רגע, חישוב מהיר אומר שעברה יותר משנה. אופס…
"זה נחמד שאת עושה ילדים," היא ממשיכה באותו הטון, "אבל את גם חייבת לדאוג לשיניים שלך!"
איך שאני שונאת ללכת לשיננית…
אבל מה לעשות, היא צודקת. ועוד איך צודקת. אני צריכה לדאוג לשיניים שלי. ובאותה הזדמנות גם לקבוע תור לספר ולבקר מדי פעם אצל קוסמטיקאית, אם אפשר גם לעשות מניקור על בסיס קבוע ולא לחכות שהרופאה תתזכר אותי לגבי בדיקות תקופתיות.
רגע, ואם אני כבר בשוונג- אז צריך גם לקבוע עם חברה לקפה, להחליף את החולצה שקניתי בקניון, לנצל את ההזדמנות שאני בקניון ולקנות מתנה, לקפוץ לסופר, לשים מכונת כביסה, לתלות כביסה, לקפל כביסה, לשטוף כלים, לשטוף את הבית וגם לא לשכוח להתקשר לסבתא.
אווווווף!
גם לכם יש רשימה בלתי נגמרת (שרק מתווספים עליה דברים כל הזמן)???
גם לכם אין זמן?
ואם לא היתי ברורה קודם לכן אז אגיד (אכתוב) את זה שוב:
אווווווף!
נכון שאני צריכה להקפיד על ביקור חצי שנתי אצל השיננית (למרות שזה ממש לא נעים) וגם להקפיד להספיק, או לפחות לנסות להספיק את כל הרשימה הנ"ל. אבל באמת שאין לי זמן. אני עסוקה. אני פשוט….
אני פשוט מה?
עסוקה. נכון. אבל במה? בדברים אחרים. חשובים יותר? חשובים פחות? זו השאלה.
סדר עדיפות. יש הרבה דברים חשובים ויש הרבה דברים דחופים ויש גם דברים בלתי מתוכננים (אחינועם בבית עם וירוס למשל…) השאלה היא מה עדיף על מה ומה יותר חשוב ממה. ואת זה רק אני, כלומר- אתם – יכולים להחליט.
אז דחיתי ודחיתי ובסוף יצא שיותר משנה לא היתי אצל שיננית. וכשהיתי המצב היה די נוראי והטיפול כאב ובאמת שיכלתי להימנע מזה אם היתי הולכת מוקדם יותר, אבל פשוט תמיד צצו דברים יותר חשובים ויותר דחופים. האמנם?
בכל בוקר כשאני מגיעה לסטודיו אני קודם כל מנקה ומסדרת אותו ואז מכינה לי רשימת משימות- מה צריך לעשות היום. אני משתדלת לעבוד לפי הרשימה גם אם לא באמת בא לי לתפור עכשיו תוויות ל-50 בגדי גוף וגם אם בא לי לעשות אפליקציה לתיק יותר מאשר שבא לי לעשות סיומת לחותלות. אבל את ה"בא לי/לא בא לי" אני אשאיר לדורי בן ה(עוד מעט) שלוש.
אני קצת יותר גדולה, קצת יותר אחראית וגם מבינה מה זה סדר עדיפויות. וכמה חשוב שיהיה לי כזה. אז אולי עם השיננית לא למדתי לקח והיא לא בטוח תראה אותי אצלה עוד חצי שנה (מזל שהמספר של המרפאה לא חסום ואפשר לסנן) אבל בכל בוקר מחדש אני עושה לעצמי סדר- מה חייבים לעשות היום ומה אפשר לדחות למחר. ועל מה אפשר לוותר עכשיו שאחינועם בבית עם וירוס ויש לי רק שעה-שעתיים לעבוד כמו שצריך.
ואת/ה-מתי בפעם האחרונה ביקרתם אצל שיננית?
(כי גם למצוא זמן להשתולל עם הילדים בג'ימבורי זה חשוב. מאוד.)
תגובות אחרונות