מי שמכיר אותי יודע שכשאני אוהבת אני אוהבת.

מה זה אוהבת- חונקת מאהבה. לא משחררת. נאמנה עד הסוף המר.

ככה זה גם ביוצרות ונותני שירותים- אכזבת אותי פעם אחת- איבדת אותי. הצלחת להקסים אותי או לקנות אותי פעם אחת? אני שלך לנצח וגם אמליץ עליך לכל העולם ואישתו. וגם לאחותה.

ככה קורה שאני מתאהבת לי ביוצרות תמימות שכל פשען היה שהן יצרו מוצר מקסים שפשוט לא יכלתי לעמוד בקסמיו והיתי צריכה (מה זה צריכה- חייבת!) לרכוש כזה ועכשיו. היום. אתמול.

אחת מהיוצרות שהתאהבתי בה לאחרונה היא היוצרת המוכשרת שעונה לשם מירי כהן- ולכם בטח יצא להיתקל בה בפייסבוק תחת השם מיקמיק מתנות בעבודת יד"".

 לאחרונה ביצעתי אצלה הזמנה לשדרוג הסלון הביתי+ מתנת יומולדת לחברה.

אז מה יש בה, במיקמיק הזו ששבה כ"כ את ליבי ?(תיזהרו כי אתם תפלו בשבי אחריה גם כן)

  • היא זיהתה את טרנד הסריגה בטריקו והלכה איתו. הרבה סורגות. ומאז שזה הפך פופולארי פתאום הכל מסביבי סרוג. זה הטרנד- זה מה שחם וזה מה שהולך עכשיו.
  • היא "עפה" בצבעוניות שלה. (תמיד רציתי להשתמש בסלנג הזה ולא יצא לי אז תסלחו לי…) היא משלבת צבעים מקסימים ויוצרת שילובים קסומים.
  • היא מסבירת פנים ונותנת שירות כמו שצריך. גם פנים מול פנים ביריד- חייכנית ונעימה ושקטה ולא "דוחפת". וגם דרך המדיה האינטרנטית.
  • היא יודעת למכור – חזרה אליי במהירות, הציעה לי הצעות. נתנה לי מחיר, תמחרה לי משלוח- קיצר, סגרה לי את כל הפינות ואת ההזמנה.
  • היא רוצה למכור. היא חוזרת, היא עוקבת, היא בודקת. אכפת לה.
  • היא יוצרת מוצרים לא רק יפים אל איכותיים. הסריגה שלה איכותית ומקצועית. בדקתי מקרוב .
  • היא לא עצלנית- אפילו ביריד ראיתי אותה עובדת- טווה לה שרשראות טריקו כמו עכבישה קטנה בלי לפחד שמישהי "תגנוב" לה את הרעיון או הביצוע.
  • היא מתמחרת בצורה מאוד הגיונית והוגנת. תזמינו משהו ותגלו בעצמכם כמה תופתעו לטובה.
  • המוצרים שלה פשוט שובים את העין (ואחר כך את הלב)

אז יוצרות יקרות, הגיע הזמן שתכירו את מירי, תיכנסו לדף שלה:

תפרגנו לה בלייק וגם תפנימו את נקודות השימור הנ"ל כי יש לכולנו מה ללמוד ממירי (מלבד לסרוג )

ואני בנתיים מחכה להזמנה שלי בדואר…

 זה אמנם לא מה שהזמנתי אבל תודו שזה פשוט משגע…

 

כמה פעמים שמעתם או אמרתם בעצמכם את המשפטים הבאים:

"רק אצלינו במדינה זה ככה!"

"איזה מדינה גרועה. הכל על הפנים פה…"

"רק, רק בישראל/הישראלים מסוגלים…"

ועוד ועוד ועוד….

אז אני בגישה קצת שונה. לא שאין לי תלונות על המדינה אבל אני חושבת שאין לנו ארץ אחרת. ומי שלא טוב לו שלא יעזוב. שיישאר ויעשה משהו בנידון.

אז כמובן שאני לא יכולה לפתור את בעיית הדיור והדלק (אבל אני יכולה להשתתף בהפגנות ולקחת חלק פעיל במחאות) וזאת לא הכוונה שלי ולא הכוונה של הפוסט הזה.  אני תורמת את חלקי בקטן. ואני לא מתכוונת דווקא ל5 שקלים תרומה שמבקשים ממני בסוף הקנייה בסופר (למרות שזה בהחלט נחשב) או לכמה אגורות שאפשר לתת לקבצן שיושב בפינת הרחוב.

איך אני כחן- וגם כחניק יכולה לתרום לסביבה ולשפר אותה קצת- שתהיה מקום יותר נעים. יותר אוהב. יותר אכפתי.

אז ככה אני עושה את זה:

  • פעם בשבוע אני מתנדבת במרכז יום לקשיש ביבנה. אני יושבת איתם, מקריאה להם חדשות, מדברת איתם ובעיקר מקשיבה לסיפורים שלהם.
  • אני מתנדבת ב"מלאכי יומולדת"  ביבנה והסביבה שזה אומר בעצם שכשיש יומולדת לילד/ה ממשפחה מעוטת יכולת אני תורמת את מה שאני יכולה- עוגה/כיבוד/הפתעות/הפעלה. ההתנדבות נעשית בעילום שם וללא ידיעת הילד.
  • בעבר העברתי את גזירת האפליקציות שלי לעובדים ב"מרכז אלמ"וג לשיקום" שהוא מרכז לשיקום נפגעי נפש ושילובים בקהילה. מכיוון שחזרתי לגזור את האפליקציות בעצמי אך לא רציתי להפסיק לעבוד עם אנשי המרכז שנכנסו עמוק לליבי- אני מחזיקה אצלי בסטודיו מוצרים שהם יצרו ומוכרת אותם עבורם, וגם לעיתים מעמידה עבורם דוכן בירידים ומוכרת את המוצרים שלהם כשלהם אין כח אדם בשביל כך. הכספים כולם מועברים כתרומה לעמותה ומאפשרים את המשך פעילותה.
  • את עודפי העונה של חניק (אך ורק סוג א) אני תורמת לבזאר השנתי של "עמותת תאיר" שממוקמת ברחובות ומסייעת לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית ואונס . הכנסות היריד הולכות כולן לעמותה.
  • בזמן העבודה בסטודיו נוצרות אצלי המון שאריות שבשבילי הן מיועדות לפח אבל בשביל אחרים הן אוצרות של ממש. לאחרונה הנחתי שקית ליד מכונת התפירה בה אני אוגרת את כל אותן שאריות ואחר כך מחלקת בחוגי יצירה לילידם שתמיד שמחים לקבל אותם.
  • כל כמה זמן אני עשה סדר בארון של הילדים-בבגדים ובצעצועים, מארגנת שקית גדולה ומעבירה לגן של אחד מהם.

וזה לא שאני נשמה טובה או מלאך או כל תיאור המתקרב. אני עצמי חושבת שיש בתרומה ובהתנדבות גם צד אגואיסטי כלשהו- אני עושה את זה בשביל לעשות לעצמי טוב (יש לי רק סבתא אחת ביולוגית כך שבפגישות עם הזקנים אני מאמצת לי עוד כמה), בשביל השם שלי (אני אמנם תורמת כמות נכבדה של בגדים לעמותות שונות אך כשזה נשלח מהסטודיו זה נעשה תחת חניק ולא בעילום שם כמו תרומות אחרות) ועוד מספיק סיבות אחרות.

אבל אני עושה את זה. אני לא יושבת ומרחמת על אנשים מסכנים אחרים ולא אומרת משפטים כמו " אם היה לי עוד קצת זמן או שעה פנויה היתי מתנדבת/תורמת אותה.." אני מתנדבת למרות שבקושי יש לי זמן ואני תורמת למרות שאני עובדת קשה מאוד בשביל כל שקל שאני מרוויחה.

אז בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם קצת מתרגזים על המצב (שוב, לא על הדלק ועל הקוטג', זה באמת מעצבן!) ועל כך שיכול להיות פה אחרת- אז תדעו שיכול להיות פה אחרת. אל תדברו- תעשו.

"כי אחרי ככלות הקול והתמונה
מישהו יכול לשאול בלי כוונה

מתי בפעם האחרונה

עשית משהו בשביל מישהו…"

 

לא יודעים איפה להתחיל? הנה מקום טוב : http://www.maman.org.il/50217/taasuka

בהצלחה.

© 2011 ג'ורג'י הפקות | ארטישיק, עבודות יד ישראליות